קוראים לי דגי-דג ואני גר היום בתוך אגרטל בבית משפחת פרץ.
לפני הרבה הרבה ימים (למיטבזכרוני) הופרדתי מ-15 האחים שלי והגעתי לכאן בתוך קופסת פלסטיק שקופה. (כולנו הגענו לגן ילדים בשורש וכל אח הלך לבית אחר).
בכל ערב מגיע לאגרטל שלי ילד קטן, שואל אותי אם אני רוצה לאכול את הגרגירים שלי, אני כמובן צועק עד כמה שאני יכול – “כן! כן! אני נורא רעב! תביא לי מלא גרגירים!”, הילדון הזה (שלא נראה קטן כל-כך מתוך האקווריום…), קצת מתקצמן עלי ודואג לתת לי רק שני גרגירים בכל יום (אחד ירוק ואחד חום).
אבל דואג.
תודה ילדון קטן, אני מקווה שתשמור עלי טוב, שתמשיך לתת לי אוכל גם אחרי שתגמר שקית הגרגירים שהבאתי איתי ושלא תזרוק אותי במעלה אדומים כמו שעשית לכלב נודל.
החלטתי לעשות גם בבית מפגש (מגפש), קראתי לכו-לם: לפו הדב, לתנין, לכלב, לפיל, לכבשה, לשמוקי, לג’ירפה וגם לכל הדובונים הקטנים. אה. וגם לאבאלה. הנחתי מפה במרכז המעגל, עליה חלה וגם נרות (המפגש הזה מאוד מושפע מקבלת שבת…). הקראתי להם סיפור יפה על האריה שאהב תות.
ביום חמישי שעבר אמא ואבא הלכו לרופא. הם חזרו עם מעטפה גדולה ובפנים דיסק. פתחתי, הכנסתי למחשב, ראיתי ואפילו העליתי ל-YouTube. עדיין לא הצלחתי להבין מה רואים בסרט שהם צילמו שם אצל הרופא..
מיה רוטמן יוחאי, גרה אצל דקלה וגיא.
יהלי זלינגר, גר בקיבוץ אצל חלי ועודד.
אגם אבישר, גרה בעיר אצל תומר ולימור
ניצן ארניאס, גרה אצל לבנת ודוד.
ליבי וגילי כהן, גרות אצל סיוון וישראל.
אופיר כחלון, גר אצל ליאת וחיים.
לירון ועמית מזור, גרים אצל אלעד ואיריס.
כל התמונות שלי נמצאות
כאן
אני נועם, די חדש בעולם הזה, לא מזמן יצאתי מהבטן של אמא שלי